לדבר אמת לכח לגבי מחקר איכותני

סטיבן פורטר, חוקר חינוך באוניברסיטת צפון קרוליינה, פירסם רשומה מעניינת שעשתה קצת הדים בבלוגספירה המדעית-לועזית – בנוגע למחקר איכותני. הרשומה הזו תהיה חצי תרגום של הרשומה של פורטר וחצי רשומונת שלי בנושא.

ה-BMJ, אחד מכתבי עת המובילים ברפואה (שאגב, שמו הרשמי הוא The BMJ. אלו כבר לא ראשי תיבות, בדומה ל-KFC), דחה מאמר איכותני:

אנו מצטערים, אבל מחקרים איכותניים הם בעדיפות מאוד נמוכה עבורנו. בדיקה שלנו מראה כי מחקרים איכותניים כמעט ואינם נצפים, מורדים או מצוטטים.

הזעם, התדהמה, והבכי הצפויים מצד קהילת המחקר האיכותני נמצאים כאן

הגיע הזמן להישיר מבט אל המציאות: אנחנו נמצאים בעולם כמותי. קובעי מדיניות ובעלי עניין לא רוצים לשמוע סיפורים על "ניסיון חיים" ושטויות אחרות. המימון עוקב אחרי מגמה זו גם כן. המגמה הזו הולכת רק להחמיר עבור איכותניים, מכמה סיבות:

  1. היום מלמדים סטטיסטיקה בחינוך העל יסודי המתמטי, כאשר בעבר זה בקושי היה קיים. תלמידים לומדים ונחשפים לשיטות סטטיסטיות/כמותיות בסיסיות.
  2. התקשורת היא הרבה יותר "מוכוונת נתונים" דהיום, ואין דבר טוב יותר לאיזו כתבה או מאמר מאשר איזה גרף או טבלה עם נתונים. התרבות שלנו היום היא שמדברים על הדברים שניתן למדוד וכן על הדברים שהנתונים מראים לנו.
  3. תשומת הלב האקדמית-תקשורתית גם היא מוכוונת הרבה יותר לכיוון הכמותי – גם בתחום שלי, חינוך (של פורטר) – אתרי החדשות האקדמיים מדווחים באופן תדיר על מחקרים כמותיים. גופי התקשורת הגדולים כמו הניו-יורק טיימס מדווחים באופן תדיר על עבודה כמותית של כלכלנים. מתי בפעם האחרונה שמעתם על מחקר אנתרופולוגי בחדשות?
  4. עוד ועוד ועוד מסדי נתונים נאספים בכל רגע. עלות האיסוף ואחסון של מידע יורדת, והולכת להמשיך לרדת. נושאים שפעם היה קשה לחקור עם נתונים, היום קל בהרבה לעשות כן. ובעתיד הולך להיות אפילו קל יותר.
  5. תוכנות סטטיסטיות והצגה של מידע ונתונים הופכים לקלים ונגישים יותר ויותר – כך שגם אנשים שיש להם רתיעה חזקה מ-R (תוכנה סטטיסטית) ודומיה יכולים להריץ ריגרסיה ולייצר איזה גרף

בנוסף לסיבות ה"חיצוניות" הללו, צריך גם לציין כי חסידי מחקר איכותני הם האויבים הגרועים ביותר של עצמם. ההשכלה שלי (של פורטר) היא בפוליטיקה השוואתית, תחום המכבד חוקרים איכותניים שכן הם עובדים בשיטת מקרה בוחן (Case Study). חוקרים איכותניים רבים שאני רואה בתחום החינוך ובתחומים אחרים נוטים לעשות דברים מטופשים כמו:

  1. לא לנסות אפילו לקיים מדגם מייצג כאשר הם בוחרים משתתפים למחקר. במקום זה הם משתמשים ב"דגימה תכליתית" – אך לרוב זהו תירוץ לעצלות. דגימה מקרית מייצגת דורשת הרבה עבודה. בעולם שבו תלמידי תיכון לומדים על אוכלוסיות ומדגמים – ברור שקובע המדיניות הממוצע יגיב למחקר איכותני שבו הנדגמים שרואיינו "אינם מייצגים שום דבר מלבד את עצמם" במשיכת כתפיים.
  2. מחזיקים בדעה שקיימים "מספר" מציאויות שניתן לייצגן ולצפות בהן. ברור שהאדם הממוצע שחי במציאות אחת בדיוק חושב שזה רעיון מגוחך.
  3. דוחים מכל וכל את הרעיון של סיבתיות או את האפשרות לגלות סיבתיות במחקר. כל זאת בזמן שאנו חיים בעולם שבו קובעי מדיניות מחפשים פתרונות קונקרטיים לבעיות. האם גישה שבה "אני לא יכול לומר האם הקטנת כיתות תורמת להישגים או לא, אני רק יכול לתאר את החוויות של תלמידים" תורמת למישהו משהו? אמורה לשחק איזשהו תפקיד כאשר ישנם משאבים מצומצמים שיש להפנות או לשכירת מורים נוספים או להגדלת השכר של מורים קיימים?

לסיכום, העתיד של מחקר איכותני נראה עגום. קובעי מדיניות מתעלמים ממנו, קרנות לא מממנות אותו, עיתונאים לא כותבים עליו ומו"לים לא רוצים לפרסם אותו כי הם יודעים שמעטים מאוד קוראים אותו. מחקר איכותני הוא דינוזאור. המטאור כבר פגע, חלק פשוט טרם הרגישו את ההדף.


רמת הידע שלי (אריאל) במחקר איכותני נמוכה ביותר. בכלכלה וסטטיסטיקה (התואר הראשון שלי) הנושא אינו קיים. ההיכרות שלי עם התחום נובעת ממספר עבודות כעוזר-מחקר שבהן בעיקר עסקתי בתמלול ראיונות. ואם יש משהו שלמדתי בתואר הראשון הוא שאיך שתחום או שיטה נתפסת "בחוץ" ואיך היא "באמת" הם שני דברים שונים מאוד. אני התחלתי בלימודי כלכלה מתוך ציפייה (ותקווה) ללמוד המון על קפיטליזם למשל. הייתי בטוח שאוצף בתובנותיו של זוכה פרס נובל לכלכלה מילטון פרידמן. כך התחום שלי צוייר בראי התקשורת. האמת לא יכלה להיות רחוקה יותר, ועל מילטון פרידמן למדתי שקף אחד בודד על תאוריה שקשה להצמיד לה איזושהי משמעות פוליטית מרחיקת לכת.

באופן דומה, הדברים ה"רעים" שאני שומע על מחקר איכותני ועל תחומים שמשתמשים בו רבות כמו מגדר למשל, נלקחים אצלי בערבון מוגבל. עם זאת, פורטר כותב על הנושא מתוך היכרות. הקישור שבו חסידי מחקר איכותני מקוננים על הדחייה של ה-BMJ גם הוא מספק חלון הצצה לא מחמיא במיוחד לתחום, כאשר המגיבים טוענים ל"דיכוי אפיסטימולוגי" ומציעים לשלוח ל-BMJ נתונים על כמות הציטוטים של מחקרים איכותניים חשובים (האירוניה במקור) כדי שישקלו מחדש.

מספר פעמים גם יצא לי לדון עם אנשים שעוסקים במחקר איכותני שטענו כי מחקר איכותני "נועד לתת קול לחסרי הקול" והוא למעשה אנטי-תזה למחקר כמותי. בדיון פייסבוק אצל ד"ר רועי צזנה מ-2014 שגם אני השתתפתי בו, מספר חוקרות/סטודנטיות למגדר טענו מחד כי מחקר במגדר (וסליחה אם אני מבצע כאן בלבול וטשטוש בין מגדר כדיספלינה אקדמית לשיטות מחקר איכותניות) הוא "מחקר… כמו מחקר בכל תחום אחר. עם אותן מתודולוגיות ואתם הכלים. אתם אילוצים ואותן דרישות…" ומאידך כי "תחום המגדר הוא כ"כ ייחודי שהוא מצדיק חשיבה מחודשת על הדיסיפלינות (שיטות, א.ק) עצמן, מאחר שהן הגודרו בתוך אותן מערכות חשיבה גבריות ופטריאכליות שהתחום חוקר ומבקר".

בדיון פייסבוק אצל פרופסור עומר מואב מ-2015 גם כן ניתן לראות שגם בארץ המגמה היא כפי שפורטר מתאר, יותר כמותי ופחות איכותני. וגם שם, בדומה לסעיפים 2 ו-3 של פורטר לגבי "פרקטיקות בעייתיות של חוקרים איכותניים" כאשר ד"ר עמליה סער טוענת כי דרישה למומחיות בשיטות מחקר כמותיות במכרז למנהל מדעי למדעי החברה של הקרן הלאומית למדע "משקף תפיסת עולם הגמונית שלא עלתה אפילו לדיון…" .

האם יש מקום למחקר איכותני בימים אלו? האם התגברות המחקר הכמותי מהווה איום ממשי על דיספלינות שלמות שנראה שמסתמכות בעיקר על שיטות מחקר איכותניות? נשמע כמו נושא מעניין למחקר… עכשיו רק צריך להחליט האם הוא יהיה איכותני או כמותי…

 

 

פורסם ב-28/05/2016,ב-Uncategorized. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: